|
עמוד הבית
>
שאול קניג ז"ל
|
|
שאול קניג ז"ל.
היד רועדת כשהשורה למעלה נכתבת!
את שאול פגשתי לראשונה בתחילת 1976, כשהגעתי ליחידה.
כדרכם של צעירים (כן, פעם היינו) התוודענו אחד לשני ב: "מי אתה? מאיפה אתה? איפה שרתת?"....
שאול, קצין צנחנים צעיר, ואני, קצין גולני צעיר, הפכנו מהר מאוד לידידים. כי אי אפשר היה שלא להיות ידיד של שאול.
היינו "בני מחזור", בני אותו קורס מאבטחים ביחידה ובעיקר "בני מחזור" בשנתון.
יחד רצנו, תרתי משמע, החל מקורס המאבטחים שהיה הראשון מאז מלחמת יום הכיפורים ובתפקידים השונים, עד ששאול בחר בדרך אחרת בחייו, אחרי כמה שנים ביחידה ושרות בחו"ל, בוושינגטון, כשיצא לשם ללמוד.
שאול היה (איך אני כותב עליו בלשון עבר, לעזאזל?!) אדם מסוג אחר. קודם כול - אדם.
שנית - אופטימיסט בלתי נלאה! הכול טוב. הכול עובר עם חיוך. כייף היה להיות איתו. כזה שתענוג כשהוא איתך ברגעי משבר, ברגעי קושי. שאול תמיד היה שם כשצריך, תמיד עם יד מושטת.
עשינו הרבה משמרות ותפקידים ביחידה ביחד. ושאול, כמו שאול – לא מתלונן, לא מקטר, זן נדיר
אהבנו כולנו את שאול האיש. אהבנו כולנו את שאול החבר.
כשהחליט לצאת לשוק החופשי והחל לעבוד כקבלן התקנאנו בו. היו לו את כל הכישורים והוא הצליח בגדול. התקנאנו אך פירגנו, כי לחבר - מפרגנים.
הוא מעולם לא התנשא על איש. בוודאי לא עלינו "הפקידים מהשרות". תמיד היה ונשאר איש נעים הליכות, כזה שרוצים לפגוש שוב ושוב, ונהדר להיפגש עימו.
שאול היה רקדן בלתי נלאה. שנים על גבי שנים הוא רקד. הוא אהב את ריקודי העם שמשכו אותו ומילאו את עולמו.
לפני הכנס השנתי האחרון של "גחלת" שוחחתי איתו, רציתי שניסע ביחד. אבל הוא אמר לי נחרצות: "זה נופל לי על הריקודים, אז אני לא בא"!
זה שאול!
השיחה האחרונה שלנו כשלושה שבועות לפני שנפטר הייתה מכת הלם. בומבה לבטן. כדרכו, בישירות ובלי ללכת סחור סחור הוא אמר לי: "גילו אצלי סרטן הלבלב עם גרורות לבטן! אמרו לי שדיקור סיני עוזר כנגד התופעות של הטיפול הכימותרפי". חיברתי אותו לחברה טובה שלי שמטפלת בדיקור סיני. שאול תיאם איתה טיפול, אך לא הספיק להגיע!
חייו נקטעו באחת. מהר. חד. נורא.
בקשותיו וצוואתו הקולית שהוקלטה על ידו והועברו לכולם במערכת ההגברה בלוויה, היו כל כך "שאול קניג"!
יהיה זיכרו של שאול ברוך.
נזכור אותו תמיד, כפי שהיה וכפי שהיה בשבילנו.
צפריר פזי.
חבר. בן מחזור.
|
|
|
| חדשות
|
כתבה אישית של אברהם רותם
אַבְטָחָה אֵינָהּ בִּדּוּר, רְכִילוּת וְסִפּוּרִים לַחֶבְרֶ'ה
הַפָּרָשִׁיּוֹת בַּתּוֹרָה "אַחֲרֵי מוֹת, קְדוֹשִׁים וֶאֱמֹר"
הֵן שֵׁם נִרְדָּף לְתָאֵר ז"ל כְּמוֹפֵת וּכְבוֹדוֹ לִשְׁמֹר.
יֵשׁ וּלְעִתִּים, חֲבֵרִים וּבְנֵי מִשְׁפָּחָה בְּכָךְ מַגְזִימִים
בְּסִפּוּרֵי אָנֶקְדּוֹטוֹת אִם שֶׁחָווּ, אוֹ הָיוּ כְּחוֹלְמִים.
יֵשׁ גַּם וז"ל בְּטֶרֶם לֶכְתּוֹ יְסַפֵּר בְּדִיחוֹת וּבְדוּתָא
שֶׁמִּבִּלְעָדָיו אֵין הַזּוֹכֵר וְיָכֹל לְהָעִיד עַל נְכוֹנוּתָהּ.
אָמְנָם הַבְּדִיחוֹת, אָנֶקְדּוֹטוֹת וְהַבְּדוּתוֹת כָּל כֻּלָּן
שִׁעְשְׁעוּ וּבִדְּרוּ כִּי הז"ל הַזֶּה הָיָה כִּשְׁרוֹנִי כְּלֵיצַן
בְּדִיחוֹתָיו סֻפְּרוּ פְּעָמִים אֵין סְפֹר עַד הָיוּ כֶּאֱמֶת,
עַד אוּלַי מוֹנוּמֶנְט לִשְׁמוֹ יִבָּנֶה וְיִכָּתֵב סֵפֶר לְמֵת.
***
הַקְדָּמָה זוֹ תּוֹצָאָה לִקְרִיאָתִי רֵאָיוֹן בּוֹ סִפֵּר ז"ל,
וְזֶה הֱבִיאַנִי לִכְתֹּב מִלִּים אֵלּוּ, בְּהַכִּירִי אֶת הנ"ל.
לְדִידִי, הַכָּבוֹד לָאִישִׁים וְלִמְאַבְטְחִים יוֹתֵר חָשׁוּב,
מִזֵּכֶר ז"ל, אַף שֶׁהָיָה לֵיצָן מַצְחִיק, בַּדְרָן וְאָהוּב.
שָׁנִים אֲחָדוֹת שֶׁאֲנִי מִתְלַבֵּט אִם לוֹמַר וּלְפַרְסֵם
מַאֲמָר כְּנֶגֶד מְסַפְּרֵי בְּדוּתוֹת מִבְּלִי לְהַזְכִּיר שֵׁם,
בְּעִקְבוֹת סִפּוּר בְּדוּתָא עַל מַנְהִיגַת הַמְּדִינָה ז"ל
שֶׁנּוֹעֲצָה בּוֹ כִּמְאַבְטְחָהּ וְלֹא בָּאַחֵר, מַמָּשׁ בַּמַּזָּל,
אִם לְיָרֵט מְטוֹס נוֹסְעִים לוּבִי וְאִם אוֹתוֹ לְהַפִּיל
וְהוּא שֶׁהִצִּיעַ לָהּ לְהוֹרוֹת לְחֵיל-אֲוִיר לְשַׁגֵּר טִיל
וְאָכֵן הַמָּטוֹס הַלּוּבִי הַזֶּה הֻפַּל מִשְּׁמֵי מִדְבָּר סִינַי.
נִדְהַמְתִּי לְמִשְׁמָע זֹאת, הִתְאַפַּקְתִּי וְנָשַׁכְתִּי שְׂפָתַי.
תַּדְהֵמָתִי בַּעֲבַר כְּתַדְהֵמָתִי הַיּוֹם בְּקָרְאִי הָרֵאָיוֹן,
הַאִם הָאִישִׁים בְּיִשְׂרָאֵל אֱוִילִים רָאשֵׁי הַשִּׁלְטוֹן?!
הִכַּרְתִּי כַּמָּה מֵהֶם וְיוֹתֵר מֵאוֹתוֹ הז"ל וְמִזֶּה הַחַי
וְהִגִּיעַ הַזְּמַן לִקְרֹא לַחֲבֵרִים שֶׁגַּם הֵם יִקְרְאוּ דַּי!
שָׁמַעְתִּי מֵאִישִׁים ומרל"שים עַל הז"ל שֶׁבָּרֵאָיוֹן,
לְעוֹלָם לֹא אֲפָרְטֵם. אָנֹכִי מַקְפִּיד לִשְׁמֹר עִקָּרוֹן,
שֶׁלִּמְּדוּנִי קוֹדְמַי, וְלִמַּדְתִּי רַבִּים וּבְמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים-
אֶת שֶׁהַמְּאַבְטֵחַ עֵד לְצִדֵּי מְאֻבְטָח עָלָיו לְהַפְנִים
עָלָיו לִהְיוֹת כְּאוֹתוֹ "בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה,"
כֻּלָּם הֵבִינוּ שֶׁעִקָּרוֹן זֶה חִיּוּנִי וְאֵינוֹ סְתָם הַטָּפָה.
לְאִישִׁים נִלְוִים מְאַבְטְחִים בַּעֲלֵי יְכוֹלֶת וְהָאֵיכוּת
לְאַבְטֵחַ הַהַנְהָגָה הַדֶּמוֹקְרָטִית בְּהַקְרָבָה וּמְסִירוּת.
הִמָּצְאוּתָם לְצִדֵּי הָאִישִׁים אֵינֶנָּה בִּזְכוּת שַׁיָּכוּתָם,
מוֹצָאָם, אוֹ מִשְׁפַּחְתָּם הֵם שָׁם בִּשְׁלִיחוּת מְדִינָתָם!
וְעִם הַכָּבוֹד לַבַּדְרָן ז"ל אוֹ חַי, לַמְּשָׁרֵת וְלַגִּמְלַאי,
חוֹבָה לְהַצִּיב מַחְסוֹם בִּפְנֵי מְאַבְטֵחַ מְרָכֵל וּבַדַּאי!
לְמַעַן הַגִּלּוּי הַנָּאוֹת,
אֲנִי מוֹדֶה "שֶׁחָטָאתִי" בְּכִתְבֵי סֵפֶר "הָאֱמֶת, חָבֵר"
סֵּפֶר המְסַקֵּר אֶת הָאֵרוּעִים, נִבְדַּק וְזָכָה גַּם לַהֶתֵּר,
סֵפֶר שֶׁנִּתֵּחַ אֶת הַמֶּחְדָּל בְּאַבְטָחַת רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה,
וְהִצְבִּיעַ עַל הַכִּשָּׁלוֹן וְאַשְׁמַת הָאַבְטָחָה הָאֻמְלָלָה.
אברהם רותם.
07.04.2017
09/04/2017
|
|